20th of Tamuz - OOG

Waiting...

The real-estate market in Israel is boiling. There are not enough apartments to suit everyone and rent fees rise. I see American immigrants asking for apartments to rent in double their market price, which of course causes the rent prices to increase. I want to pray about it, but I feel uncomfortable praying about something like this. It is something material, and I feel embarrassed to pray about something material. However, it is also something basic. Having a decent place to live is very basic. My landlords increased my rent last year. Last week they called me and told me they are going to increase it again this year. And I already know that they will increase it again and again in ever growing numbers. I like the apartment that I live in, it is small and sweet. It is old, not renovated, but it has its own charm. I hear the sounds of prayer from the nearby synagogue, which is charming. I've never felt totally at home here, not sure why. When I lived in my previous neighborhood near the city center, I loved my apartment, I really felt at home there, even though it was less special and beautiful than this apartment. But on my last year there, I felt it was time to leave, I felt my heart was yearning to move closer to Mt. Scopus, and G-d made me do so, by making the landlord increase the rent in that apartment dramatically, suddenly. I'm glad the landlord did it, as it forced me to leave and move here. I like my current neighborhood and I want to continue living here.

The Gemara in the tractate of Sota says that before the anointed king will come, the prices will soar high. As a parable, it says that the wine will be very expensive even though there will be plenty of grapes. Meaning, the reason for the high prices is not shortages of any kind. It will be an unnatural rising of prices, and we already see it here in everything. Everything costs more and more, while salaries remain the same. 

We're waiting for the king, a descendant of King David (from the father side, of course, as this is how kingly and priestly dynasties work in Israel). May He come soon!  

Free riders

On Shabbat, memories flooded me, and I allowed myself to flow with them. As I did, the lyrics of the popular song, 'Say something, I'm giving up on you', entered my mind somehow. I felt as if someone, somewhere, was perhaps feeling this way. 

So here I am.

Friday morning I went out for a morning walk. As I was walking, I saw many bicyclists riding in a long row. When I got closer to them, I realized they were participating in the Nevi'ot Sovev Yerushalayim ride - apparently, it is a 40 km ride across Jerusalem. Hundreds, perhaps thousands of men, women, children and old people, most thin and fit, but some heavy-weight, were riding and enjoying the beauty and special air of this holy city. I was so proud - that they can come here from other places and enjoy the mystery and exquisite beauty of this place. I zoomed-out a bit, to some 80 years ago and tried to see the scene with the eyes of someone who lived at that time: the scene, of sovereign, independent Jews, riding their bicycles in the rebuilt city of Jerusalem, the capital city of sovereign Israel, hit me as surreal. I realized how far-fetched and impossible this scene is. How can this be? For almost 2000 years, the land of Israel was in desolation, changing hands from empire to empire, from ruler to ruler, none being able to take root here. For the same amount of years the Jews were dispersed among the nations, looked at by their neighbors as a hopeless nation forsaken by G-d, ridiculed, persecuted, hated for being who they were. And now, fast-forward almost two millennia, they returned here from all four corners of the world, reestablished Hebrew as their spoken language, rebuilt the ruined cities and towns, made the land blossom, flourish and give of its produce abundantly - and they are sovereigns in their land, children of the land of Israel, riding their bicycles freely at her heart, Jerusalem. 

I was moved beyond words. 

I didn't know what their route was, but I wanted to witness that miracle and the joyful atmosphere longer. So I changed my intended route and walked opposite them, facing them, going to where they were coming from, not knowing where this route will take me. 

After about 30 minutes or so of walking, I found myself near the Hebrew University on Mt. Scopus. They were circling part of it. It was so beautiful. The views of the desert on one side, and the university on top of the mountain on the other, and in the middle these free riders, dressed with colorful clothes, and all in the pristine air of Jerusalem - this was so moving and so beautiful. I am not in the habit of taking pictures, normally. I prefer to experience the moment. But I decided to take a picture at that special place. For me, but also for you. I have an old phone and my camera is not so good, it doesn't capture the vividness of the colors in reality, but I hope you can enjoy it nonetheless. 

VaYakhel Pkudei (5783)

 

*פרשת ויקהל-פקודי*:

 

פרשות-סמוכות אלה מסיימות את ספר שמות, וממשיכות לעסוק במלאכת המשכן. ה' ממנה את בצלאל בן-חור משבט יהודה (שבט המלוכה) ואת אהליאב בן אחיסמך משבט דן (בן בלהה, שפחת רחל) לנצח על מלאכת המשכן, ובכך מרמז שלכל שכבות העם יש חלק משמעותי בבניית המשכן.

כמו בפרשה הקודמת, כי תשא, כך גם בפרשת השבוע, מוזכר הציווי לשמור את השבת באמצע הפירוט על מלאכת המשכן. אברהם יהושע השל אומר שהשבת היא *מקדש בזמן*, בעוד שהמשכן הוא *מקדש במרחב*. קדושת הזמן עולה על קדושת המרחב. חז"ל אומרים שאזכור זה של השבת באמצע פרטי מלאכת המשכן נועד להבהיר שעם כל חשיבותה של בניית המשכן, אסור לעסוק בה בשבת. מכאן אנו למדים ש-39 המלאכות הכרוכות בבניית המשכן (תופר, בורר, זורע, קוצר וכו') הן המלאכות האסורות בשבת והן המגדירות את גדרי האסור והמותר בשבת. מעניין שגם ברמת הרמז, המילה "מלאכה" מופיעה 39 פעמים בתורה, כמו לרמז על כך שאיסורי שבת כוללים את ל"ט מלאכות המשכן.

"עבודה" אינה אסורה בשבת, אך "מלאכה" כן. עבודה (מלשון ע.ב.ד) כמו הזזת שולחנות, הרמת משאות וכו', אמנם אינה ברוח השבת, אבל מותרת. מלאכה (מלשון מ.ל.ך) כרוכה בפעולה יצירתית, בלקיחת חפץ או עצם וביצוע שינוי יצירתי עליו (כמו בתפירה, זריעה, בישול, הבערת אש וכדו'). הפעם הראשונה שהמילה "מלאכה" מופיעה בתורה היא בתחילת ספר בראשית, בסיפור הבריאה: ה' ביצע מלאכתו במשך שישה ימים ושבת ביום השביעי. בניית המשכן משולה לבריאת העולם, וכשם שכל הפרטים בבריאה מתואמים בצורה מתוחכמת להפליא, כך גם במשכן יש חשיבות לכל פרט ופרט ולדיוק שבדברים, ועל כן הפירוט והמקום הרב שמקדישה התורה לעניין זה. הרב פרופ' יונתן זקס אומר שהמשכן מהווה תזכורת מוחשית לשכינתו של ה' במחנה ישראל, וזה לכשלעצמו מהווה מטאפורה לנוכחותו של ה' ביקום כולו. שנזכה לחוות את העולם כך תמיד. חזק חזק ונתחזק!

 

שבת שלום 🌷

 

Ki Tissa (5783)

*פרשת כי תשא:*

 

פרשת השבוע מגיעה בימים טרופים של שסע וקרע בעמנו מבפנים, והתקפות טרור עלינו מבחוץ, ומזכירה לנו עד כמה חשובה האחדות בעם, לפני הכל. הפרשה מציגה את ההוראות שנותן ה' למשה לעשיית כלי המשכן, ובכלל זה מזבח הקטורת. ניתנות הוראות מדוייקות כיצד להכין את הקטורת ומפורטים הסימנים האמורים להיכלל בתוכה. מבין כל הסימנים הללו, ישנו סימן אחד, החלבנה, שעליו אומר התלמוד *"החלבנה, ריחה רע"*. על כך אומר רש"י: "וחלבנה – בושם שריחו רע... ומנאה (ומנה אותה) הכתוב בין סממני הקטורת, ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עימנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל, שיהיו נמנין עמנו". שורש המילה קטורת הוא קט"ר. שורש זה חולק שתיים מתוך שלוש אותיות עם השורש קש"ר. אמר האבן-עזרא שכל זוג שורשים שחולקים ביניהם שתי אותיות זהות, יש ביניהם קשר סמנטי, קשר של משמעות. הקטורת, מטרתה קישור עולם החומר עם עולם הרוח, וקישור עם-ישראל עם הקב"ה. כלומר, כשם שהקטורת לא תהיה שלמה וכשרה ללא החלבנה, כך עבודת ישראל את ה' וקשרם אליו לא יהיו שלמים ללא כל חלקי העם, כולל הנידחים והרחוקים ביותר.

רעיון דומה מובע בפרשה זו גם באמצעות מחצית השקל: "כֹּל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה - יִתֵּן תְּרוּמַת ה'. הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל - לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת ה', לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם." המלבי"ם אומר על עניין זה: "כי כל עוד שהעם מתאחדים והם כלם כאיש אחד, זכות הרבים גדול מאד, אבל כשמונים אותם - שאז מפרידים כל איש בפני עצמו ויחופשו מעשיהם, ואז ישלוט בהם נגף, ולתקן זה, ציווה שכל אחד ייתן מחצית השקל, שזה מורה על אגודתם, שכל יחיד והוא רק מחצית ולא דבר שלם, וצריך שיצטרף אחר עמו, עד יעשה כדבר שלם...". כלומר: אף אחד מאתנו, כיחידים, אינו מושלם. לכולנו יש חסרונות. אך אם אנו מאוגדים, אנו משלימים ומפצים אלה על חסרונותיהם של אלה, ושום נגף או דבר רע לא יכול לשלוט בנו. 

מי ייתן...

 

שבת שלום 🌷

 

Tetzaveh - shabbat Zachor (5783)

 פרשת תצוה – שבת זכור:

בשבת שלפני פורים אנו קוראים בבית הכנסת את הציווי בדבר מחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח" (דב' כ"ה, י"ז-י"ט). עמלק היה אחד מצאצאיו של עשיו (הנקרא גם 'אדום'), והמן האגגי היה אחד מצאצאי עמלק. מחיית זכר עמלק באה לידי ביטוי בימינו גם בהרעשה הסמלית בעת הזכרת שמו של המן בזמן קריאת המגילה. 

בגמרא (מגילה ו', ע"ב) נאמר: "אמר יעקב לפני הקב"ה, 'רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאוות לבו, זממו אל תפק' - זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין, מחריבין כל העולם כולו". אמר היעב"ץ (ר' יעקב עמדין): "גרממיא – כמדומה רצונו לומר גרמניא, היא אשכנז שלנו". הגמרא מדברת על אומה בשם 'גרממיא', צאצאי אדום/עשיו, שאילו רק יופק זממם, יחריבו את העולם כולו. הדבר נכתב מאות רבות של שנים לפני מלחמת העולם השנייה והשואה הנוראה. גם פרשנותו של היעב"ץ לגמרא זו נכתבה כמאתיים שנה לפני המאורעות הללו, ומפליא כוח הנבואה של הטקסטים הקדושים הללו. 

"כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות י"ז, ט"ז): על הרצף שבין אמונה וחוסר אמונה, ישראל מסמלת את צד האמונה, את ההישענות על ה' והכרה בכוחו, את חשיבות החסד והנתינה, בעוד שעמלק מסמל את צד חוסר האמונה, את הישענות האדם על כוחו ועוצם ידו, את הישרדות החזק. המלחמה בין שני כוחות אלה באה להכריע בשאלת האמונה בעולם: האם קיים בורא לעולם, או לא? האם האדם הוא ריבון על העולם, או שיש ריבונו של עולם? ואיזה סוג של קיום אנושי וחברה על האדם להקים? המלחמה של שני כוחות אלה עדיין בעיצומה. בתור עם שנבחר לייצג את צד האמונה בעולם, תפקידנו למחות את זכר עמלק - על ידי חיזוק האמונה בא-ל האחד, הליכה בדרכיו (נתינה וחסד, קיום המצוות) ומילוי שליחותנו בעולם – השליחות להוות עדות לכך שיש בורא לעולם.

שבת שלום 🌷

Terumah 5783

*פרשת תרומה*:

 

פרשת השבוע, פרשת תרומה, עוסקת בהוראות שה' נותן למשה לבניית המשכן. יתר הפרשות עד סוף ספר שמות יעסקו בבניין המשכן, על כל הפרטים הטכניים המדוקדקים הכרוכים בכך. מפליא הדבר שהתורה, שבה כל מילה, כל אות וכל תג מדודים ומחושבים, מקדישה "שטח נדל"ן" כה נרחב לעיסוק בפרטים טכניים. אין זאת, אלא כי טמון פה סוד עמוק.

 

הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) אומר כי המשכן הוא המשכו של מעמד הר סיני: ה' נועד עם משה בהר סיני, ומעתה ימשיך להיוועד עמו במשכן; הענן כיסה את הר סיני, ולאחר מכן כיסה את המשכן; האש במעמד הר סיני מסומלת בצבע האש (הזהב) של הכרובים במשכן, ועוד. כפי שההתגלות במעמד הר סיני היתה חיבור בין המציאות הרוחנית לבין המציאות הגשמית, כך המשכן מסמל את החיבור הזה בהמשך דרכם של ב"י במדבר.

 

אפשר לומר שגם האדם הוא משכן, המחבר בין מציאות רוחנית (הנשמה) למציאות הגשמית (הגוף). "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם". היינו מצפים שהפסוק יאמר "ועשו לי משכן, ושכנתי בתוכו", אך מקום שכינת ה' היא "בתוכם". כלומר: בני האדם עשויים להוות משכן שבתוכו יכול ה' לשכון. המסר פה ברור – ה', שהוא המציאות הרוחנית המוחלטת, לא צריך בית גשמי לשכון בתוכו. "מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי". כשבני ישראל יביאו מנדבת לבם את כספם, זהבם ואבניהם היקרות כדי לבנות "בית התוועדות" עם ה', הם עצמם יהפכו להיות מעין משכן, וה' ישכון *בתוכם*. שכינת ה' בתוכנו תיתכן רק באמצעות נתינה, ולא נתינה מן הסוג המאולץ והכפוי, אלא נתינה של המובחר ביותר מנדבת הלב, מרצון טוב הנובע מעומק הלב. עם ישראל מצטיין במידת החסד והנתינה, ובמדינת ישראל יש גמ"חים ועמותות-חסד לאלפים ולרבבות. ככל שנתמיד ונרבה בעשיה התנדבותית בונה וחיובית, כך נהפוך להיות אנו-עצמנו, כיחידים וכעם, משכן לשכינת ה'.  

שבת שלום 🌷 

Mishpatim (5783)

 פרשת משפטים:

פרשת השבוע, פרשת משפטים, פורטת את התורה לדינים מפורטים.  בתוך כל הדינים הניתנים לעם ישראל, מופיע אזכור של מלאך ה', שאמור לשמור על עם ישראל בדרכו במדבר ולהביאו אל ארץ ישראל: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי". המילה "מלאך" מופיעה בתורה ובספרי הנ"ך בהקשרים שונים, אך נראה כי תמיד במשמעות של "שליח". אומר המלבי"ם (הרב מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל) כי כל גורמי הטבע והכוחות בעולם (חי, צומח ומדבר) הם שליחים ביד ה', לעשות את רצונו. אם לתרגם זאת לזמננו, גם חתול שחוצה את הכביש ומעכב אותנו בנהיגה עשוי להיות שליח להציל אותנו מתאונה, שהייתה מתרחשת לולא העיכוב הזה. ישנם מלאכים עם כוח לפעול בתוך חוקי הטבע ובמסגרתם, ומלאכים שלהם ניתן הכוח לפרוץ את חוקי הטבע ולפעול מעליהם. 

הרבה שלוחים למקום, וגם אנו, בחיינו, מהווים שלוחים ביד ה' למלא את רצונו עבור בריותיו. אין מקריות בעולם, וכל דבר שאנו עושים וחווים נעשה בהשגחה והנו בר-משמעות הן ברמת הפרט והן ברמת החברה. ההשפעה שלנו היא כמו אדוות במים – פעולה נקודתית קטנה, שההשפעה שלה הולכת ומתפשטת בעולם ומשפיעה על מעגלים הולכים ומתרחבים. אמר רבי ישמעאל: "זכות מגלגלים על ידי זכאי", כלומר: דברים טובים מגיעים לבריות על ידי אנשים טובים. כדי שנהיה זכאים, ונוכל להוות צינורות להשפעת טוב על הסביבה ועל העולם, עלינו להנהיג את עצמנו בדרכים טובות וישרות. הדינים המופיעים בפרשה זו נועדו להוליך אותנו בדרך טובה וישרה ולהכשיר אותנו למלאכת השליחות מדי יום, כל חיינו. שנזכה! 

שבת שלום 🌷

Yitro (5783)

 Still having a cold... So happy shabbat is near!

פרשת יתרו:

השבת נשמע בבית הכנסת את קריאת עשרת הדברות, המופיעות בפרשת השבוע, פרשת יתרו. בפרשה זו ניתנת התורה, מסמך ששינה את חיי האנושות כולה, יהודים ולא-יהודים כאחד. חז"ל מתייחסים לעשרת הדברות כעשר קטגוריות כלליות של מצוות. את יתר 603 המצוות הם רואים כהיפרטות של אותן עשר קטגוריות. 

מצוות התורה וחוקיה הפכו להיות הבסיס למערכת המשפטית של רבות מאומות העולם, כולל המפותחות ביותר מביניהן, ועשרת הדיברות שלנו אף הוצבו בכניסה לבניין בית-המשפט העליון של ארה"ב. עד קבלת התורה היו כל עמי העולם עובדי-אלילים. עם פיזורם של היהודים בין אומות העולם, אותן אומות שאליהם הגיעו ריכוזים משמעותיים של יהודים זנחו את עבודת האלילים ואימצו אמונה מונותאיסטית (נצרות או איסלם). מפליא לראות שהיום, באותן אומות שאליהן לא הגיעו בזמנו ריכוזים גדולים של יהודים, קיימים מנהגים פגאניים עד היום (תייר שיבקר במקומות כמו הונג-קונג או סינגפור, לדוגמה, יופתע לראות אנשים מתקדמים, אינטליגנטיים ומתוחכמים, משתחווים לפסילים ומנשקים צלמיות עץ קטנות, שהם מאמינים כי הן אלוהויות).

בתורה ניתנה לנו מצוות השבת, מצווה דתית וחברתית מן המעלה הראשונה שהיוותה מהפכה של ממש. יום אחד בשבוע, המוקדש למנוחה – לכל שכבות האוכלוסיה, ואף לבעלי החיים המשמשים לעבודה במשק. רעיון זה התפשט גם אל האמונות המונותיאיסטיות שצמחו בהשפעת היהדות, והללו הביאו את הבשורה לכל קצווי תבל, ואף לאזורים הנידחים ביותר על פני כדור הארץ. הודות לשבת שלנו, כיום מונהג יום מנוחה שבועי בכל העולם. אפשר לומר, שבכך שאנו חיים ומשמרים את התורה וחוקיה, אנו ממלאים את שליחותנו ומהווים, הלכה למעשה, אור לגויים. 

שבת שלום 💐

Beshalach (5783)

 I'm having a cold... 

פרשת בשלח:

בפרשתנו יוצאים בני ישראל ממצרים ומתחילים לצעוד במדבר. כששומע פרעה כי ברחו ממנו עבדיו, נוקף אותו לבו והוא מתחרט ששילח אותם לחופשי. בחיל כבד הוא רודף אחריהם ומבקש למנוע מהם את היציאה לחופשי. העם חווה חרדה גדולה, אך ה' מרגיע אותם: "התייצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום - לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ה' יילחם לכם ואתם תחרישון". את ההמשך אנו יודעים - בני ישראל עוברים בתוך הים ביבשה, והמצרים טובעים, "לא נשאר בהם עד אחד". 

אומר הר"ן (הרב ניסים) דבר מרתק: "מדרכי ה' יתברך הוא להביא עצות מרחוק... ה' יתברך כיוון ורצה לדון כל המצריים בדבר אשר זדו על ישראל... ורצה להביאם בעניין שהם בעצמם, בבחירתם, ייכנסו במים וימותו שמה". 

פוקח את עינינו הר"ן לדבר מופלא ומצביע על הקשר בין פשעי מצרים בתחילת דרכם לבין הגורל שפקד אותם בסופה: המצרים דנו את הזכרים מבין ילדי ישראל למיתה במים (ביאור), וה' גלגל את המאורעות כך שלבסוף הזכרים מבין ילדיהם עצמם (פרעה וחייליו) ימותו במים (בים סוף). 

החיים הם גלגל. מה שאדם עושה, בסופו של דבר חוזר אליו, לאחר פיתולים רבים ואף שנים רבות, כך שאין אנו רואים תמיד את הקשר בין תחילת המעשה לסופו, אך תמיד: "סוף מעשה - במחשבה תחילה". זה נעשה בדרכיו המופלאות של ה', בצורה שלרוב נעלמת מן העין. אנו רואים ושומעים על תהליכים שקורים כיום בעולם, שינויים שקורים לנגד עינינו. השינויים קורים בקצב אטי, ואנו לא חושבים על היד המכוונת אותם ועל הכיוון שאליו הדברים הולכים, אבל גם בעידן המודרני, "ה' מביא עצות מרחוק"... 

שנשכיל לכלכל את צעדינו ובחירותינו בתבונה ובחכמה, כך שגם כשהגלגל יסתובב, נזכה להיות בצד הנכון שלו.

BO (5783)

This Shabbat night, as I was preparing to go to bed, I heard lots of ambulance sirens, one after the other, for a long time, coming from not too far from here. I realized immediately that something happened, that the children of Yishma'el again did something against the children of Yisrael. When shabbat was over, I learned the bitter truth. They killed 7 innocent congregants, who were praying in a synagogue. 

Genesis 16: 12...  let the verse speak for itself. 

פרשת בא:

פרשת השבוע היא פרשת בא. "בעל הטורים" (הרב יעקב בן אשר) מפנה את תשומת לבנו לעובדה ששם הפרשה, "בא", עולה בגמטריה 3, וכי ברמת הרמז, הדבר מצביע על העובדה כי פרשה זו מתארת את שלוש המכות האחרונות הניתכות על מצרים, ארבה, חושך, בכורות.

בפרשתנו, ה' אומר למשה: "בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙... לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ". נשאלת השאלה – אם ה' הוא המכביד את לב פרעה, למה הוא מעניש אותו על כך? איפה הבחירה החופשית ועקרון הצדק שעליהם מושתתת האמונה היהודית?

אומר הרמב"ן כי לכתחילה פרעה היה חייב, מכיוון שעינה את עם ישראל שלא לצורך, מרצונו החופשי. נוסף על כך, בתחילה, בחמש מתוך עשר המכות, פרעה היה זה שהכביד את לבו בעצמו, כלומר – השתמש בבחירתו החופשית כדי להכביד את לבו. רק לאחר מכן ה' התחיל להכביד את לבו. על כך אומרת הגמרא במסכת מכות: " בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו". וכן נאמר בנביא: "מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע" (שמואל א', כד, יד). לאחר שפרעה הראה מי הוא, מהן דרכיו ומהי בחירתו החופשית, ה' הוליך אותו בדרך הזו גם כשהמחיר על כך הפך כבד, והשתמש בו להוכיח את נפלאותיו.

את העקרון הזה אנו יכולים לזהות גם בחיינו: בתחילה, יש לנו בחירה חופשית ודרגות חופש רבות לבחור את דרכינו. אך מרגע שהתחלנו לבחור, דרגות החופש מצטמצמות, וקשה יותר לבחור דרך אחרת, לבחור בשינוי. אפשר לראות זאת כשאנשים מתחילים לעשן – בהתחלה הם עושים זאת מבחירה חופשית, אך ככל שהם מתמידים בכך, נראה כי הדבר כופה את עצמו עליהם ונותרות להן דרגות חופש מעטות בלבד להפסיק לעשן. כך גם בכל היבט אחר של חיינו – הבחירות שלנו מעצבות אותנו, את חיינו ואת בחירותינו העתידיות. שנזכה לבחור נכון ולנצל את בחירתנו החופשית כדי להיטיב ולא להרע.

VaEra (5783)

 פרשת וארא:

בפרשתנו מתחיל תהליך של גאולת עם ישראל הנתון במיצר תחת מצרים, אולם כבר עם הצעד הראשון הנעשה לקראת הגאולה (פנייתם של משה ואהרון אל פרעה), מידרדר המצב ומגיע לשפל חסר תקדים: כעת, במקום לעסוק בבניה בלבד, על העם לקושש את התבן הדרוש ליצירת הלבנים, בעוד שמכסת העבודה שלהם נותרת בעינה. התעמרויות מסוג זה בוואריאציות שונות מוכרות לנו גם מתקופות חשוכות בהיסטוריה המאוחרת יותר של עם ישראל. אולם גם בגלות מצרים, כן כבאירופה של המאה החולפת, נראה כי התגברות הרע היא אות מבשר לדעיכתו הממשמשת ובאה ולפינוי מקומו לטוב הנולד אחריו. 

 

אומר ה"כלי יקר" (הרב שלמה אפרים מלונטשיץ), "מה שהרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר זה מופת חותך שקרב קצו", ומוסיף: "בכל יום סמוך לעלות השחר, החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה, ואח"כ אור השחר בוקע ועולה". כך, בכל היבט של החיים ושל המציאות, הן בחיינו האישיים והן בתהליכים בקנה מידה לאומי ועף עולמי, כל דבר העומד להתבטל מן העולם עולה וגובר עד מאד רגע לפני כניעתו. תבוסת הרע מפנה מקום לטוב ומלמדת אותנו לשאת עיניים בתקווה גם כשנראה כי אין קרן אור אחת לרפואה. כך היה במצרים, יציאה מגלות לגאולה, וכך גם בימינו אנו ובהיסטוריה הקרובה של עמנו. על כך אמר הנביא ישעיהו: לְעֵ֥ת עֶ֨רֶב֙ - וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה, בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר – אֵינֶ֑נּוּ" (ישעיהו י"ז, י"ד), ונראה כי צדק מי ששורר, "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". 

Shmot 5783 (short)

 Last Friday I posted this in Hebrew in a small WhatsApp group. I'm posting it here, as is. If you don't speak Hebrew, you can use Google Translate to translate it. This is about last week's Torah Portion (that of Shemot):

פרשת שמות:

בפרשתנו עולה משה לראשונה אל במת ההיסטוריה. פרעה, מתוך נסיון להכניע את עם ישראל המתרבה ופורץ, גוזר להרוג את הבנים הנולדים, אך אינו יודע כי בעצם פעולתו זו הוא מכין במו ידיו את הקרקע לגאולת ישראל ולהרס ארצו, מצרים. כפי שה' סובב את הדברים, גואל ישראל נמשה מן היאור על ידי בתו של פרעה עצמו, וגדל בארמונו! גדילתו של משה בארמון המלך מכשירה אותו לעמוד כמנהיג מול פרעה בעתיד ולדרוש בעוז, 'שלח את עמי', שליחות שברוב ענוותנותו היה מתקשה לבצע אילו היה גדל בסביבה שאינה ארמון המלך. לולא גזרתו של פרעה על הבנים, משה היה גדל ככל הילדים אצל הוריו, ולא היה מקבל את ההכשרה הנדרשת לתפקידו כמושיען של ישראל. 

ה' מקדים רפואה למכה, ולעתים קרובות בחיים הפתרון טמון בבעיה עצמה ומגיע מתוכה. "משיח יושב בשערי רומי", אמרו חז"ל – ופירשו: הישועה תגיע מתוך הבעיה עצמה. בתוך כל בעיה, טמונים הזרעים לפתרונה. 'ועת צרה היא לישראל וממנה יוושע' (ירמיהו ל ז) – דווקא מתוך הצרה עצמה, פעמים רבות מגיעה הישועה. שנזכה לראות את מאורעות החיים באור זה של אמונה ולמצוא את גורם הישועה גם במעמקי הצרה.